כל היום עמדה במטבח ועישנה כמו הסירים שלה,
הייתה משפשפת את התחתיות ומקללת,
לפעמים קינאתי בם, בתחתיות שלה, הייתה מוציאה עליהן הכול.
לא דיברה איתי,  לא סיפרה לי כלום על הילדות שלה,
באה ככה, כמו שהיא
אמא,
אמא שלי.
כשראיתי אותה ברחוב הייתי מנמיכה את עצמי שלא תראה,
אם הייתה רואה הייתה צועקת מהקצה כדי שאבוא,
כשבאתי,  סקרה ועיקמה.
עבדתי קשה אצלה, קשה בנשמה, אף פעם לא הייתה מרוצה,
הייתה מעייפת אותי,
לא ראתה אף פעם אם בכיתי, ובכיתי,
בחיי אף פעם לא הייתה מרוצה.
עכשיו אני אמא,
הסירים שלי ידעו חיים יפים פעם .