עיניים מלאות דמעות, מבט קפוא שיישאר
גם כשהפחד יעבור
והתקווה הלכה לישון אך הכאב הזה עוד ער
יש לו תמיד לאן לחזור
פתאום הסוף נראה יותר קשה מכל ההתחלות
האושר הוא רק סוג של חלום
נמאס לסמוך על המזל, מחר היא תנסה תפילות
אולי זה הזמן להגיד שלום

לאנשים שקבעו לה מתי היא תשמח
מתי היא תבכה ומתי היא תשתוק
ולחיים שהיו לה, הכל נראה רחוק כל כך
היום היא מוכרחה ללכת...

נפרדת מהעולם
במחשבות שלה כבר היא לא חלשה
אמרו שהיא תלמד בדרך הקשה
איך לא להיות כמו כולם
לא לאבד את עצמה
כשכל הרע שוב משתלט וכל הטוב נעלם...
במציאות שלה היא עוד לא מוותרת
סופרת את הדמעות ומרגישה אחרת
שקשה לה לבד ושכבר אין אף אחד
שיבין אותה עכשיו
נפרדת מהעולם.

בגדים מלוכלכים מדם, מבט סתמי שמתחלף
גם כשהפחד לא עובר
הלב עוד מתעקש לפעום, הגוף רוצה להתעלף
המוות הופך להיות חבר
רק החתול שבחצר הוא היחיד שמנסה
לרוץ ולרדוף אחרי חלום
לאן האומץ נעלם? מה הכאב הזה עושה?
אולי זה הזמן להגיד שלום

לאנשים שבחרו לה מתי היא תשכח
לאן היא תלך ומתי היא תחזור
אל החיים שהיו לה, הכל נראה נכון כל כך
היום היא מוכרחה ללכת...

נפרדת מהעולם
במחשבות שלה היא כבר לא חזקה
אמרו שמחכה לה דרך ארוכה
שהיא תהיה כמו כולם
שתאבד את עצמה
כשכל הרע הזה עוד כאן וכל הטוב נעלם...
במציאות שלה היא זאת שמוותרת
בורחת מדמעות לפני שהיא נשברת
וקשה לה לבד וכבר אין אף אחד
שיאהב אותה עכשיו
נפרדת מהעולם.