בס"ד

הוא ניצב עם מגן בידו עליו נחרטו כל דמעותיו,ניצב לבדו
רגליו הלמו רבות באדמה שמתחתיו, קל כאיילה יציב כארי
האויב שנגדו גרם לו לחלל את הברית שכרת עם אלוהיו,
הוציא אותו מדעתו
ניבל את פיו ועטרו בשקרים,
מכר את שמחתו ועונג זמנו בעד מראות עיניים בדמות נשים
דחק אותו לפינה, ידע שאסור ועשה
על מרחב מוריק בשדות מרעה ועצים איתנים כעת הוא מביט
גופו משוחרר, שריריו רפויים,
רגוע ודרוך נועל את ארובות עיניו מרים את ראשו
שואף ונושף בכבדות,
ממלא את נפשו באוויר ספוג בשכינה שאליו נשלחה
שיער ראשו קצוץ, זיפי זקנו מחודדים, את עורו העדין נושקת רוח
אוהבת
דרך אפו נכנסת ומשפתיו היבשות עוזבת, שקט,
אוזניו כעת לקולות הבריאה
כפות ידיו שבעו מכניעה,
זרועותיו מתפארות בעברן,
מבין עמק חזהו צמחו שערותיו כלהקת בעלי כנף
בטנו רכה ומתחזקת,
כפות רגליו יושבות בבטחה על החומר ממנו נוצר
מגיף את עפעפיו השמימה,
לנשר פורש כנפיו המשמיע את קולו לזוגתו במעופה איתו
שולף את חרבו מתערה, מניף אותה מעלה בתנועה חדה
זעם שנאגר בו פורץ עכשיו בדהירה, מנבכי נשמתו עולה כסערה
מסתחררת לפיו לזעקה אדירה,
צעקה שוברת את האוויר בצליל של כאב
מציאות מקודשת, מתחבר הוא לבוראו בחבל הטבור,
דולה מן השלמות
ברגע אחד, ימין רודפת את שמאל, פותח הוא בריצה
קל כאיילה יציב כארי, מהיר ואדיש, ביישן ונועז,
אמיץ ופחדן, עילוי ועם הארץ
לוכד בעיניו את האויב, נחוש, שתי אישוניו עדות לכך
השאיר את הפחד מאחור, נכנס הוא למערכה
שאגות ממחנה האויב, צמאים הם לחטאו מייחלים הם לעוונו,
באו בהמוניהם לנגדו תמונת אלופת נעוריו,
אשת חייו, זאת שייתן לה את לבו, אהבתו
צעדים אחרונים, שניות ספורות למלחמה, מגנו מלפניו מבעד לעיניו
נחת רוח עוטפת את זיעתו, אביו לבטח יתגאה בו, כל חייו רדף
לרצותו
קורת רוח מחזקת את צעדיו, אמו תשמח, תחבק אותו בזרועותיה,
תחבק את בנה, קולות ברזל אבחות חרב נשמעות כמקהלה,
שורות שורות של מזיקים כהרף עין חרבו מקדימה את צעדיו,
החל הקרב על ברית אלוהיו
חצים שורקים ליד אוזנו, מכה ראשונה,
מכה חזקה, חרבו חודרת בטן וכליות
נקישות בלתי פוסקות, קולות של ברזל בוקעות ממגנו
עורף ראש לימינו, בתנועה מתמדת,
פעם לאחור פעם לפנים מסתובב וכורע מתקדם ופוצע
חוצה גוף לשמאלו, מגנו מונף לשמאלו ובימין מכלה,
חדות הורגת, ידיים כשורש בנויות.
אך אויביו מתקבצים סביבו,
כנמלים מכתרים, כמעגל אש מחממים עוד את רוחו
קולות קוראים לו להיכנע, להניח את חרבו, עכשיו להבה בוערת בו
הטבעת מתהדקת, חץ מקשת עיקשת מגרדת את רגלו,
השני עוצר בכתפו,דם של שנאה אותו מכסה
הסתערות, מתגונן מלפנים וחבורה בגבו,
מתהפך לאחור ופצע בבטנו, דם של לוחם, דם של גיבור.
מתמוטט על אותו האדמה, מביט שוב למעלה,
הפעם בשכיבה, גוסס, מייחל למותו
צער אופף אותו, דמעותיו חורטות עוד שבילים במגן,
שריריו רפויים, זרועותיו בוגדות בו
כאב עז מכה בו, פעם אחר פעם ללא הפסקה,
זהו כאבו של הפסד מלחמה
האויב מסתלק, את הטרף נטש מאחור, זהו לו הניצחון
שם מוטל לפני אלוהיו ששלח לו את אויביו,
שם מוטל חסר אונים, לא נותר בו כוחות אחרונים
קול שופרות עכשיו בוקע, זוהי מנגינת השמיים, זוהי התרופה
לשומע
ימין רודפת שמאל קם כאיילה כבדה כארי לא יציב,
מבולבל, אוסף את חרבו מרים את המגן
תשוש, שבע מלחמות שב לנקודת ההתחלה, מכין את חייו למלחמה חדשה
משפיל את ראשו דם נוטף מפניו, שב לביתו, שב לזאת שאהב
פותח את הדלת, משיל את כליו,
את עורו העדין שוטפים מים אהובים, את כל איבריו נושקים
דלת נסגרת, הנשרים לקן חוזרים, כוחות נאספים, אויביו צוהלים.