|
בכיכר המושבות - חלונות ראווה
שבהם מוצגים המוני חרוזים
ונשים חביבות בוחרות בקפידה
ולוקחות לביתן חרוזים ארוזים;
ואני חש קנאה;
כי חרוזיי שלי - בראשי הם גנוזים
ואף איש לא יידע שהם קיימים
עד שאציג אותם כתובים בשירים.
ואולי מישהי תיקח גם אותם לביתה
ותאמץ את שיריי לליבה פשוט לצורך קישוט.
|
|
|
"כשכתוב 'נא לא
לגעת', אני בדרך
נוגע פעמיים,
ואז יורק בתוך
זה".
ץ סופית,
אוטוביוגרפיה.
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.