אני קורא לך , אדון האהבה!
צא גלוי עמוד מולי בגאווה,
הילחם בנו אסירי התשוקה,
מוכרחים לשבור את קשר השתיקה.
חיים ללא חיים,שירים ללא מילים,
מנגינה ללא תווים,אדם ללא חווה.

אני רואה אותם בין ענני עשן,
גופם מתבוסס באדי אלכוהול,
נכנעים לפחדים בוחרים ליפול.
אני מזהה אותם בתחנה המרכזית,
עיניהם נפולות, ידם מושטת לפנים,
לבם עקר, נבצר מהם לאהוב.

אני קולט אותם והם צעירים,
מילים נרגמות להם הישר בפנים.
הם לא ביקשו להילחם,
הם לא רצו להיחשף.
נטולי חומר בערה,
חסרי פרפרים ודופק באופק.

הם לא ביקשו להיקשר,
תמיד ברחו בזמן,
מחופשים באנשים חיים,
מפוחדים מאהבה של אחרים.
אין בלבם מקום להחזרים,
משקרים הם לחיים,

אני מזהיר אותך , אדון האהבה!
פרץ מרד בין כתליך,
עומדים פה מוכנים,
חסרי רגשות, נטולי אהבות,
שפופים ובלתי מזוינים,
מזוינים ללא אהבה.

אני צועק לך, אדון האהבה!
צא ממחבואך, גלה פניך,
הן פנים רבות לך,
ורק אותנו ברכת,
באהבתך העקרה.

אני בוכה לך,אדון האהבה!?