|
עננים כמו פצע
דיממו מערבה
נושאים חרפה
סערה חמושת ציפורניים
חדות
היכתה בליבי
יריד צללים
זה לא מכבר
היינו את-אני-אחד
ימות של אש
אהבה ותשוקה
עתה
מדבר ללא נווה
ארץ אבודה
זיכרונות כמשלט חרב
קשתות שבורות
נהי גלבוע
היית לי דוכן ממתקים
ניחוח בית מאפה עם שחר
סוד
היום
חולות צחיחים
מצבות בית עלמין לאהבות
תמו
דגל חינו
סרח נצחונות
כמו
חדלו המים ממעשה אהבתם עם ים המלח
פסקו -
מוות.
חובט בך בענפי שקד. |
|
|
אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.
יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.