|
בדירה השכורה באמצע הלילה
בנבכי השממה שהחושך לא די לה
על כיסא מברזל כותב לי על פעם
איך הייתי רוצה איך אבד כל הטעם
בדממה חרוטה חרטה על הדרך
בין צלילי הירח אחפש נחמה
בין קירות נכלאים זיכרונות של הפחד
במראה נשקפים מבטים מלאי רעד
והשקט גובר על רחשי הרחוב
וצלו של כוכב שם בוהק כה קרוב
והבית רחוק והנפש היכן
לא יודע מתי ולאן
בחלון הבודד באמצע הלילה
בבאר של תוגה שהחושך לא זר לה
על שולחן שחורק חוקר את הצער
על נייר שנתלש שוב נפתח לו השער
ובחום המעיק מתפשט מכל בגד
מול אורו של ירח איחשף בתקווה
והדלת סגורה תיפתח אולי פעם
ותכניס לחיי מחדש את הטעם
והשקט בוער לא נותן לי לישון
ואורו של כוכב מרצד ביגון
והבית רחוק והלב שוב לא כאן
ואולי כבר אזל שעון הזמן |
|
|
לא מוכן לבלוע,
אפילו לא להכניס
את זה לפה שלי!
תראה איזה צבע
יש לזה, לבן
כזה, גועל נפש.
וראית מאיזה
איבר זה יוצא?
מין משהו מידלדל
כזה שם למטה...
איכס.
וזה עוד נמרח על
כל הפנים, כל-כך
דוחה, החלב
הזה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.