חופשייה כגל על כנפי האוקיינוס
עפה לה למרחקים כל לילה,
אוחזת בקרנו של כוכב השחר.
כפרח המתעורר בנגיעות
קרני השמש החמימות,
כך הוא גם ליבה הכמהה ליום חדש.

סוד גן העדן הקסום,
טמון בנשמתה,
כל כך הרבה שנים עד שגילתה זאת בעצמה.
תחילה היתה חוקרת אודות דברים שאינם פתורים בליבה.
תוהה אודות פשר קיומה.
חייה דרך מוחה,
האינטלקט היה אז מנהיגה.

פשר מדעי לפצעי נשמתי,
אף פעם לא מצאתי.
למסע ארוך מאין יודעין יצאתי.
חיפשתי.
המוח פלא מאין כמוהו,
שיטתי.
מטבעו מקובע
ולי לא סיפק תשובה,
אודות סיוטיי הבלתי פוסקים,
פחדיי המוחשיים,
אודות זיכרונות וצללים.

והשאלה הגדולה מכולן:
היתה אודות מעשיי,
כאשר גופי שטת דם
מזגתי לקערה ושתיתי לרוויה,
דם.
דמי שלי,
כן, כן, גם אני,
הצטרפתי למקהלה
וביחד הבערנו את הנותר מדמותי.
הפכתי לאסירת עברי
ולך , חיכיתי שנים רבות עתידי.

והספרים,
תודה לספרים,
כי ביני לבין עצמי,
חשבתי שהם אלו השומרים על שפיותי.
אך לא, לא, בשום פנים ואופן.
כסילה שכמותי ,
ישועתי באה מתנוך הוויתי.

אז תודה לך  אדמה,
שיעדת לי מוות ועל כן חיים בוערים.
תודה לך אלוהים
על כל אותם מכשולים,
אשר חיסנו את גופי וחיזקו את נשמתי ,.
ומי אם לא אני,
הישנה בכל לילה עם אינספור צללים ,
רועדת בחשכה ,
פגומה ושרוטה ,
נכאבת מפצעי ליבה .
הרוח שרה כעת את שירי
השלכת מפזרת עתה את מחשבותיי ,
ואלייך אדמה אשוב מיד לאחר שאדע כי תכליתי הושגה .
אחזור אלייך בשלווה אסירת תודה .

התשובה טמונה עמוק , עמוק בנשמה .
במקום שבו הגלים מתמזגים והופכים לאוקיינוס .
במקום שבו הכל התחיל ,
במקום שבו הסתיים .
סוד הבריאה,
משכן האלוהים ובדידותו .
ברגע מואר זה נשמתי התעוררה מתרדמתה
ויצרה תבנית חסרת צורה לתודעתה
שבה הכל אפשרי ,
ריק
ועל כן מושלם .
אינסופי .
נכון .

כי אין פלא מושלם יותר מהרגע הזה כאן , עכשיו , היום .
אל לנו להיות כבולים ברסיסי עברנו או בכמיהה לעתיד טוב יותר .

אומן ההווה -זוהי התשובה
ועל כן אומן החיים .
אמת - נבראנו בצלם אלוהים .