הימים חולפים להם כהרף עין
והיא תוהה  עדיין.
עירומה כביום היוולדה,
כמעין מסכת ריקה.

הביטו נא מבעד לתפריה,
איום ונורא:
כל כך חלולה.

תמיד בגפה,
גאה מכדי לבקש עזרה.
טיפשה דיה בכדי לרחם על עצמה.

עומדת כבר שנים באותו שביל,
של אותה הדרך.
מבלי לצעוד, מבלי ללכת.
רק קפואה,
רק נושמת.

כבובה ישנה ,
נזרקה בגלל תפריה וריקבונה,
ללא שיער, ללא בגדים.
רק חתכים עמוקים.
גם לבובה נטושה יש פחדים,
צלקות,
עבר שאינו מרפה והווה חולה.
גם לה יש זיכרונות
עיניים שחורות,
בוהקות,
ריקות.

לבובה נטושה אין עתיד,
אין חלומות.