לפעמים הייתי רוצה שיכלאו אותי,
כי רק כך אני יכולה לשחרר את מחשבותיי
המחפשות פורקן.
לפעמים הייתי רוצה שיסגרו אותי,
כי רק כך ניתנת לי האופציה למצוא את הדרך
הטובה ביותר להשתחרר.
לפעמים הייתי רוצה שישקיטו אותי,
כי רק כך אוכל אחר כך לצאת החוצה
ולצרוח עד עמקי נשמתי.
לפעמים הייתי רוצה להיות משותקת,
כי רק כך תהיה לי הזדמנות להילחם נגד
השיתוק ולגרום לעצמי ללכת.
לפעמים הייתי רוצה לעשות מיליון טעויות,
כי רק כך אוכל לחזור בי
וללמוד איך נכון עבורי לחיות.
לפעמים הייתי רוצה לקחת סמים,
רק בשביל להבין ולהעריך את השפיות
היומיומית שלי.
לפעמים הייתי רוצה להיות חולה סופנית,
כי רק כך אדע עד כמה בריאותי
היא ברכה ענקית.
לפעמים, הייתי רוצה שלא יהיה לפעמים,
אלא שיהיה רק עכשיו.
ושאני אדע שעכשיו הוא טוב,
ושמחר אולי אפילו טוב עוד יותר.
ושהאתמול הוא זה שבונה אותי,
את העכשיו שלי, ואת המחר שלי.