היא כל כך מיוחדת. תינוקת מתוקה שרק יצאה ממני. תשעה חודשים
נרקמה בתוכי כמו סוודר מחמם לחורף מסבתא לנכדה. חוטים זהובים
בסוודר וכיסים עגולים מקבילים לתלתלי זהב ונקודות חן.

יש בה כל כך הרבה ויש בה כלום. כולה מסמלת מחשבות פרטיות שלי
וחולשות קטנות שלך. אתה תהיה כל כך מופתע לראות כמה היא דומה
לך, כמה היא דומה לי, אבל אותנו, היא לא תזכיר לעולם.

כל כך הרבה זמן דמיינתי לעצמי אותי לובשת את בגדיי המהודרים
ביותר, ניצבת על סף דלתך והיא בזרועותיי, בוכה דמעות של כאב
וגעגוע אל האמא שנפרדת, דמעות של רגשות משונים אל האבא ונאנחת
אנחה כבדה, בשביל כולם. במחשבותיי ראיתי אותך פותח לי את הדלת
ולובש פרצוף מבולבל ואני נעלבת, התבהר לי השיער וארכו לי
הרגליים אבל אהבות, חשבתי, לא שוכחים לעולם. לא זכרת, לפחות
בדקות הראשונות, את זו שלא הספיקה לשכוח.

אם תזכור או לא תבין, בכל המקרים אני אמסור אותה אליך, כל כך
הרבה זמן חיכתה אצלי, לך.

לא תבין איך הרגשתי, לא תבין לכבוד מה היא, לא תבין למה מגיע
לך אותה ואיך יש לי אומץ לבוא שוב ולתת לך משהו. ועוד דבר שכל
כך קשה לתת.

רק תקבל אותה בשקט.

והיא מיוחדת, תינוקת קטנה שלי שלא שמעת מעולם ולעולם לא תראה.

עם המון אומץ ובלי כבוד התדפקתי על דלתך עם אורחת. כמו
בחלומות,פתחת את הדלת,נשקתי לך על הלחי, נשיקה אמיתית ומאולצת
ואז בעדינות והיסוס העברתי לך אותה- לחשתי לך-תודה.