כל כך קשה להשלים עם העובדה שאתה כבר לא רוצה.
זרקת אותי לתוך מציאות אחרת, חדשה וכואבת, ואני לא מצליחה
להסתגל.
אני כל כך רוצה לעקור אותך מלבי, לעקור אותך מנשמתי, שלא תהיה
פה יותר. עמוק כל כך.
אבל אתה יושב לך ולא מרפה, אני רוצה לצרוח, רוצה לדבר איתך,
לומר לך שאני מתגעגעת בטירוף, שאני לא מצליחה להפסיק לבכות, זה
פשוט עוד יותר כואב לי שאני יודעת שזה לא יעזור. זה לא יחזיר
אותך אליי.
זה נראה כל כך אבוד.
הימים עוברים וזה נשאר, לא עוזב אותי, אתה לא עוזב אותי.
בלילה, ביום ובכל שעה אתה במחשבותיי, מתי כבר תלך? תעלם?
מתי כבר ארגיש יותר טוב? |
