צחוק שלך מגיע עד המרפסת
מחמם חללים זעירים ביקום שלי,
אני מספר לך על סבא שלי
ולוקח אותנו לנשום את הים
שהילד שבי לא יחדל לאהוב
את מרכינה ראש ומנשקת,
הצחוק שלך לא יעזוב אותי יותר
הלוואי שלא תפסיקי לעולם
לוקח כורסה ורודה משאריות פלורנטין
ושם במרפסת,
קרני שמש מחייכות אליי כשאני פותח את החלון לרווחה
ואז זה כמעט כמו המרפסת של סבא
והסיפורים על הילד שלמד לנגן על כינור
והשומה המרקדת מימין לסנטר
כשהוא מחייך.
נראה לי שאני יכול להריח את השקט שלו
בין בתים רמת-גניים שקטים
(איפה שכל הפסיכולוגים בטח נולדים)
אלו מוכרחים להיות רגעי הזהב:
דילן כשהמחוג מצביע על מאה עשרים וממשיך,
אני שר ומצמיד אותך אל כתפי
בדרך הביתה לאכול צהריים
ולנוח שישי
כמו אני שוב בים של החופשים הגדולים,
כמו אני מנגן במקלט
עם כל החברים הראשונים,
לומד את החיים
כואב את הצלילים
עיניים נעוצות בשמים כחולים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.