שני לוחצת במיומנות בשתי אצבעות יציבות לאורך עמוד השדרה שלו.
היא לוחצת כשהוא נושף ומרפה כשהחמצן ממלא את ריאותיו. היא
מגיעה לעכוזו, שלוש לחיצות אלכסוניות חזקות במכוון, מקפיצה
אותו, מעוררת. רענן מחייך, פרצופו נצמד למזרון, מעט רוק נמרח.
הוא מתמסר בהנאה, בזמן שהיא עוברת לטפל בירך. חושב על כמה שהוא
אוהב אותה, התשוקה מפעפעת באבריו. היא מסיימת את הטיפול בנגיעה
בגבו התחתון עם כף ידה החמה, אומרת "תודה". עדיין עם פרצוף
צמוד למזרון, הוא אומר "תודה לך".
"הילד בגן, יש זמן להמשיך", רענן מהרהר בליבו. מסתובב בחיוך
ערמומי, תופס את ידה ומושך אותה אליו למזרון. הם מתנשקים
בפראות, בתאווה. היא מנסה להפשיט אותו, רוצה חפוז. הוא אומר לה
שעכשיו הוא מנהל את העניינים, מנסה לפתוח את הרוכסן שלה עם
השיניים - הרעיון לא מוצלח והוא נשרט קלות. היא עוזרת לו
להוריד את הבגדים שלו ושלה, חושבת לעצמה עד כמה הוא מסורבל.
הוא מתחיל לנשק אותה בכל הגוף, היא מנסה לכוון אותו לאיבר
מינה, אך הוא מתעקש להישאר בקצב אחר, לא חושב על שום דבר אחר
חוץ מלענג אותה. ברגעים האלה הוא ממש טוב, ברגעים שהוא מפסיק
לחשוב על עצמו, על חוסר הצדק, על שלומי הבן זונה. היא כבר
רטובה לגמרי מהנשיקות והליקוקים שלו. הוא מתעכב באיבר מינה,
היא מושכת אותו למעלה, מכוונת את איבר מינו לשלה. היא משחררת
את כל ההגנות, חתולית וסקסית. הוא מושיט יד ארוכה למגירה, מחפש
קונדום. "רוצה עוד ילד" היא שואלת, עיניה מבריקות. מאית שנייה
מאוחר יותר מבינה שטעתה, עוצמת את העיניים בחוזקה ומצפה בחשש
לתגובה. הוא קפוא, נמצא בתוכה, לא מצליח לזכור את הרגעים
הנעימים קודם לכן, הכל נמחק. במהירות לובש את מכנסיו, לוקח את
קופסת הסיגריות, מנסה להדליק סיגריה. הידיים שלו רועדות והוא
מצליח להדליק בקושי. לוקח שאכטה עמוקה, חושב על אות הקין שיש
לו. היא מכסה את עיניה בידיה, מתייסרת, מנסה להבין למה היתה
צריכה להגיד את זה. הוא רוצה להגיד לה שהוא שונא אותה, אבל
אפילו את זה הוא לא יכול, אין לו כוח.
הם הכירו בנפאל, כמה ימים לפני היציאה לטרק, בזמן שהוא חיפש
שותפים למסע. בפוקרה, על שפת האגם, הוא ראה אותה לראשונה,
יושבת לבדה. הוא בחן אותה לפני שניגש - שיער שחור, מתולתל,
שופע, שהסתיר מחצית מגופה, גוף צנום ואתלטי, כמו שהוא אוהב. אך
מה שהלהיב אותו בעיקר היה הספר שהחזיקה בידה: טוקאיה גרנדה של
ג'ורג' אמאדו. הוא שאל אותה שאלות על הספר, התוודה שזה אחד
הספרים האהובים עליו, הם מצאו מספר תחביבים משותפים, הוא הציע
לה להצטרף אליו למסלול של האנפורנה-אראונד. היא התכוונה לצאת
למסלול אחר, אבל הוא מצא חן בעיניה - בוגר, יחסית לצעירים
המציפים את המזרח. היא אמרה שהוא נפל לה משמים, כי גם היא
חיפשה שותף לטרק הזה. הוא צחק עליה ואמר שיש לה דרך מעניינת
לחפש שותפים; לקרוא ספר ולא לזוז מהמקום. היא ענתה לו שזו דרך
מצוינת למצוא שותפים, עובדה.
הקשר בינהם התחיל להיות רומנטי כבר בלילה הראשון. במעיינות
החמים בצ'אם היא התחילה לשאול אותו איך יקראו לילד הראשון
שלהם. הוא קצת נבהל, אבל לא יותר מדי. הוא אמר לה שביום של הפס
הוא רוצה לקיים איתה יחסי מין סוערים בשלג. הוא באמת התכוון
לזה. מטרונג-פדי לטרונג-פאס יש לטפס אלף מטר לגובה של חמשת
אלפים וארבע מאות מטר ומשם לרדת לעיירה הקרובה שבגובה של ארבעת
אלפים מטר וכל זה באותו יום. כמה שעות לפני טרונג-פאס, הוא
מרגיש שאין לו אויר. זה בכלל לא משנה אם הוא מטפס, הולך, יושב,
שוכב או לא נושם, אין אויר, חוסר אונים מוחלט. היא אפילו לא
שמה לב, רצה בעליות כעז הרים. מאחוריו הגיע בחור בשם שלומי -
בלונדיני עם עיניים ירוקות גדולות. "תתחבר למדיטציה " הוא אמר
לו. זה היה קשה, אבל הוא התחיל בנשימות עמוקות ובצעדים מדודים
להתקדם לעבר הפס, מפעיל את כל הטכניקות הידועות לו כדי לשכוח
לרגע מהפרט השולי הזה, שחסר לו אוויר. שלומי ליוה אותו כל
הדרך. בסופו של דבר הוא הגיע לפס. שום תחושה לא היתה בקרבו, לא
שמחה, לא אושר, רק חוסר אויר. כשהיא פגשה אותו בפס, הוא לא רצה
סקס, רק שתעזור לו לרדת למטה. שלומי טייל איתם עד פוקרה ונפרד
מהם לכיוון הודו. היא לא אהבה את שלומי, טענה שכל מה ששלומי
רוצה זה סטוצים וזיונים. הוא נצר וזכר את שלומי כמלאך, המלאך
שהציל אותו.
רענן ושני המשיכו לטייל עוד חצי שנה בהודו, האהבה פרחה בינהם.
בדראמסלה הם פגשו שוב את שלומי, שהזמין אותם למסיבת full moon
על ההר, שכעשרה אנשים נכחו בה. באמצע הלילה השמיים התקדרו
ורענן הרגיש שכדאי לרדת למטה. כל חברי הקבוצה חשבו שזה רעיון
טוב, חוץ משלומי, שאמר לו שהוא משבית שמחה. הוא ניסה לשכנע את
שלומי שזה חוסר אחריות להישאר, אך שלומי אמר לו שהוא לוקח את
החיים קשה מדי. כולם ירדו איתו, חוץ משלומי ומשני - בת הזוג
שלו, האהובה שלו. היא אמרה ששלומי מסטול ושאי אפשר להשאיר אותו
לבד. הוא ידע שהיא צודקת, אבל הוא חשב שזה טמטום להישאר. למטה,
בדרמסאלה, במקום בטוח, הוא ראה את הערפל משתלט על ההר ועל כל
חלקה טובה והוא היה מודאג. גשמי המונסון הגיעו ושטפו הכל.
למחרת שני ירדה מההר, רטובה, מותשת. רענן חיבק אותה בהתרגשות,
צמא לשמוע חוויות. היא סיפרה שאחרי שעתיים על ההר היא הצליחה
לשכנע את שלומי לרדת למטה, אך באמצע הירידה הערפל השתלט וגשם
עז ניתך ארצה. היא הציעה לעצור בבקתת תה וזה מה שהיא עשתה.
שלומי אמר לה שהוא לא צריך שום בקתה ושהטבע זה הבית שלו ונעלם
בערפל.
שבוע אחר-כך מצאו הגששים ההודים את שלומי, ללא רוח חיים.
