האדמה היא נצחית
אך האדם הוא לא
בשבילה הוא ימשיך
לשפוך את דמו
צמרמורת דוקרנית
עוברת לי בגוף
תמונות של חיוכים
מהדהדות בי
שוב ושוב

פיזמון:
כל החמניות
מרכינות את הראש
אפילו הן
כבר לא מוצאות את האור
בחודש אוגוסט
הן עומדות זקוף
והגוף כבר שרוף
סמל לאדם שנטש אותן
לאף אחד כבר אין זמן

נוסעת בשביל
שפעם פרח
לאן כל זה נעלם?
כל הקוצים
מזדקרים קדימה
גם הם מתגוננים
"מציאות חדשה"
הרוח לוחשת
והשמיים מתרוממים

פיזמון...

שדה שלם של חמניות
נראה כולו שחור
הסתובבתי הלוך ושוב
מזדעזעת מהקור
בראש עוד שמעתי
כמה ברקים
דמיינתי שגם לחמניות
יש פנים
שאני לא מכירה
הן טומנות את הראש באדמה

פיזמון...

כל החמניות כבר נבלו
שהן היו פעם יפות
כולם שכחו