שקט מסביב. רק מכוניות שחולפות בכביש ליד מפרות אותו מדי פעם.
ציפורים שחורות מסוג שאני לא מכיר עפות ממקום למקום כאחוזות
תזזית. במעופן הן משתדלות שלא להתרחק יותר מדי מהקרקע, כאילו
חוששות מהשמיים הגדולים.
בפורד הלבנה מתנגן לו שיר של בנזין. "החופש קורא לי מכל
הכבישים", שר פוליקר. שיירה של ג'יפים, הנוסעים דרומה, יוצרת
רעש ממושך שמבריח את הציפורים השחורות.
על הגבעה ממול נמצא מוצב צה"לי קטן הצופה על ים המלח ועל הרי
אדום. שני חיילים עומדים ומצביעים לעבר החניון ומחייכים,
מקנאים בחופש היחסי של המטיילים.
השמיים המעוננים והטיפטוף הטורדני מחזירים חלק מהמטיילים
לחניון. אלו טיפות בגודל של מקלחת שגורמות לחלקם להתלבט אם
לשטוף עצמם בעזרתן או לברוח למקום מוגן. הם מזדרזים להכנס
למכוניות ולנסוע לדרכם, משאירים את שאר חבריהם למסלול לאפשרות
שהשטפון יביא את כולם חזרה לחניון בעל כורחם.