המיתון מעניין את התחת שלי!
נייר הטואלט הגס
שורט את עכוזי,
מאדים את פי הטבעת
חורט את כישלוני הכלכלי.

------------------------------
נאום הגדולה

"כמה גבהת" אמר אבא
כשגילה שחולצת הברבי
מגיעה לי עד הפופיק.
סוף סוף יש לי חולצת בטן!
כשאבא ימצא עבודה
הוא יקנה לי במידה
הנכונה.

נאום הבינונית

שאבא כבר ימצא עבודה
ויקנה לה חולצה במידה.
אני רוצה
את חולצת הברבי.


נאום הקטנה

אם אבא ימצא עבודה
מי
ייקח
     אותי
                 לגן?


----------------------------

המידה הנכונה

לא בזבזן ולא קמצן.
לא אמיץ אך גם לא פחדן.
בחר בדרך האמצע,
המליץ אריסטו,
בחר במידה הנכונה.

אך מהי המידה הנכונה?

28 אמרה מוכרת הנעלים  כשהיא
מביטה בלוח המספרים
המכוון למידת בתי.
28 אריסטו, שמעת? 28.
תביאי לי, בבקשה, מידה שלושים

ואחת.

חשבתי שלושה צעדים קדימה
לא חשבתי על צעדיה.

------------------------------------

עתה אני מתחבר לסיפוריו
של אבי
על הגרב בקצה הנעל
כשאימו הייתה דוחפת בכדי
להקטין את המידה
ואיך שהוא קיפל אצבעות
אצל הסנדל  שיחשבו
שהנעל גדולה מספיק.

אני עדיין זוכר את הצער בקולו
"הנעל תמיד נקרעה לפני שהרגל צמחה"

---------------------------------------------------

היורה היה מביא אתו נעליים חדשות!
לא סתם נעלים, נעלי יגואר.
ולא סתם נעלי יגואר
נעלי יגואר מעור שחור וחזק
עם תפירה כפולה בסוליה
ולא סתם נעלי יגואר מעור שחור
עם תפירה כפולה בסוליות
נעלי יגואר מעור שחור
עם תפירה כפולה בסוליות
מקיבוץ גבעת השלשה.
"יקרנים אבל נעלים טובות" אמרה אימא
ולא הסכימה לשמוע על החנות החדשה בעיר
בה מוכרים אדידס "סאן סמיט" בעשרים אחוז הנחה.
 
היורה בישר על נסיעה משולשת לקיבוץ גבעת השלשה.
אבא, אחי ואני.
נסיעה שהתחילה בריב מי ישב מקדימה
והסתיימה עם שתי קופסאות נעלים במושב האחורי
וריח חריף של עור שחור עם תפירה כפולה.

בחנות היה אבא מתכופף
ומחפש בעזרת אגודלו את הבוהן.
אחר כך היה שואל "נוח?
"לא גדול מדי?
סיפרתי לך שהייתי מכופף את
אצבעותיי אצל הסנדלר?"
-----------------------------