ציוצים של ציפורים נשמעו מבעד לחלון הענקי, המפריד בין הסלון
המפואר למרפסת. הנחתי ידי בכיסים, נאנחתי בהתנשאות והסתכלתי על
שעון-היד שלי ברוב חשיבות. שתיים-עשרה שלושים ושבע.
הרגשתי צורך עז לגשת לשירותים. המעיים שלי, ככל הנראה, מפיקות
הנאה רבה ממשחקים מעין אלו. לעתים אני מוכן להישבע שהן מצותתות
לכל המחשבות הכמוסות שלי, ובדיוק כאשר מגלות שאני עסוק מאד, או
שחדר-נוחיות נמצא רחוק מהישג ידי, הן פולטות קריאת אושר
ומתחילות לפעול במרץ.
התבוננתי בחדר שאני נמצא בו. הקירות כולם קרנו מסיד בצורה
מוגזמת. חייב אני להודות כי מראה של קיר מלוכלך אינו ממלא לבי
אושר, אך קיר חלק כמו זה הוא גם-כן הגזמה פרועה. קיר כזה, יש
לתת בו מעט לכלוך או שריטות, כי אחרת אתה עלול למצוא עצמך בבית
שהעושר מסתתר בו בכל פינה, ומזמין אותך בטפריו הארוכים לבוא
וללגום ממנו.
למען האמת, גם לי יש האמצעים לבנות לעצמי וילה מפוארת מעין זו,
אך בחרתי להשאיר את כספי לספח ריבית עבה בידי השוויצרים. כיום
אני חי לבדי בדירת שני חדרים בערד. ערד היא עיר מקסימה, פרט
לאנשים שמתגוררים בה, הצורה שבה היא נראית, העירייה שלה,
הנקיון ברחובות, הביטחון, מזג האוויר והריח.
אבל למען האמת, אני לא זקוק להרבה. יש לי עבודה נפלאה, שאיני
עושה אותה בשביל הכסף, יש לי דירה נוחה, מספיק כסף בשביל לקיים
את עצמי, כמה חברים מובחרים, שאני נהנה להיות בחברתם, וכנות
אחת, שעוזרת לי ברגעיי הקשים.
הדבר היחיד שמפחיד אותי הוא, שיום אחד חבריי ימצאו נשים
ויתחתנו, ואז לאט-לאט ישכחו ממני. למרות שלאף אחד אין ממש חברה
רצינית, כולנו בסביבות גיל השלושים, וכל אחד, מלבדי, הכריז
בתורו שהוא יוצא לחיפוש נרחב של "האחת". בינתיים המבצע הזה
הניב לכל אחד בממוצע מכוערת אחת עם לב רחב, לדבריהם, פרחה אחת
עם שיער שחור, ושתיים וחצי בלונדיניות מחומצנות עם
חזה-סיליקון.
אני לא מעוניין להתחתן. אל תבינו אותי לא-נכון - אני מעוניין
בבנות המין השני, אך אני מפחד כי לא אהיה מסוגל להיות אב
למשפחה, ולהעמיד ילדים שפויים, אשר ביום מן הימים יוכלו להסתדר
לבדם בעולם. לא, רוב הסיכויים הם שאשתעבד להם, אתן להם לחטוא
בחטא הערצת הממון ולבסוף אשחרר לעולם מפלצות בדמות אדם, אשר
רומסות -
קול נקישה עמום קטע את מחשבותי. ניתרתי בבהלה, ורגלי הניפה
עצמה בחוזקה אל תוך פינתו של שולחן-עץ סמוך. נאנחתי בכאב, ואז
גם בהקלה, שכן קול הנקישה הזה לא היה אלא ציפור דרור קטנה
שניסתה לעוף אל תוך החדר, אך החלון המבריק נעלם מעיניה. היא -
לא, למעשה היה זה הוא - נחת על הרצפה של המרפסת בגמלוניות
לא-אופיינית לציפורים מסוגו, אך מיד הקים עצמו, וניגש לראות מה
הוא הדבר העוצר בעדו להיכנס אל-תוך החדר הנחמד-למראה. הוא קפץ
בזריזות קפיצות קטנות, והתקרב לאטו לכיוון הזכוכית. הוא בחן
אותה בסקרנות, ומאחר ולא ראה שום דבר מיוחד, הטה את ראשו
בזווית של כארבעים וחמש מעלות ימינה. ככל-הנראה, גם שיטה זו לא
עזרה לו להבין את סודות החפץ המוזר, והוא ניקר את הזכוכית,
ומיהר לנתר אחורה בפחד. משום מה, החלון הענקי עשה רושם שהוא
אינו מוטרד כלל מן המכה שהונחתה עליו, ולכן קפץ הדרור בעליזות
והחל מנקר את הזכוכית במרץ. לפתע הגיחה מן השמיים מכרה שלו,
אשר רצתה ללמדו כי בתוך החדר הרבה יותר נעים מאשר בחוץ, ולכן
עפה בציוצי שמחה היישר אל-תוך השמשה, וגם היא נתקעה בה, בקול
נקישה עמום שהשמיע המקור שלה. מתוך חשד תהומי שכל העניין הוא
בעצם מין מתיחה על חשבונה, היא החלה לנקר בזעם את הזכר המסכן,
תוך ציוצים רמים. לפתע נחתו עוד שלושה דרורים, אשר הצטרפו
בעליצות אל תוך המריבה.
התבוננתי באדם ששכב על הספה שלידי. הוא כבר לא פירפר כמו
מטורף, ולאחר הצצה חטופה בשעון, הבנתי שבשעה זו הוא כבר אמור
להיות בין המתים. ואכן, בדיקת דופק קצרה הוכיחה שאני צודק.
זו הזדמנות נפלאה לציין, כי אני מאד גאה בעצמי על קוקטייל
הרעלים שלי. לפני שנים מספר לקחתי כמה קורסים על כימיה
וביולוגיה, והכנתי תערובת-חומרים, שהורגת את הקרבן תוך שלוש
דקות, שבהן הוא אינו מסוגל להשמיע הגה. עוד תכונה מעניינת של
החומר שלי, היא שהוא חוסם את העורקים בצורה מיידית, מה שגורם
לרופאים להאמין פעמים רבות כי מדובר בהתקף-לב.
רגעים כגון הרגע הזה, הם רגעים מרגשים מאד בעבודה כמו שלי. כבר
חודש שאני עוקב אחרי האיש הזה, לומד מה הוא עושה כשהוא קם
בבוקר, באיזו שעה הוא נוסע לעבודה, עם אילו נשים הוא מפלרטט
בהפסקת הצהריים, ומתי הוא נמצא לבד. סוף-סוף נגמרה המשימה.