זה כבר לא יהיה אותו דבר כמו בילדות,
סיפורי אגדות, גרברים משובחים,
זה לא יהיה כמו בילדות שלא ידעתי מהי משמעות החיים,
שחיכיתי לפיות ולאבירים,
שבכיתי ונפלתי בידיה של אמא.
את הגן סיימתי,
בבית הספר הורידו כבר את התמונות,
שנה כבר בלי צבא,
הזמן עובר ואני כאן,
מנותקת מהמציאות, הורסת לעצמי ת'בריאות,
מחייכת אבל בוכה,
צועקת בשתיקה.
והאביר בא עם הסוס הלבן,
לא אליי,
לא אליי,
ולאביר יש אקדח, הוא מסוכן,
הוא מכוון עליי, עליי,
אפול עמוק אתרחק רחוק,
ואולי החיים לא ייתמצו לעולם.
מנסה לאהוב,
הכל כל כך סינטתי,
הכל כבוי, חשוך, כאוב,
הכל כל כך מונוטוני,
סזיפיות של חיים מעורפלים,
איך אעזור לעצמי עכשיו?
כי מחר אולי כבר אעלם. |
