(לא שכחתי)
האוהל מתנפנף ברוח
משקשק שקשוקו בנחת המדבר
ואני, שיושב ומהרהר הרהורים,
שומע את מה שיש לו לומר
האוהל רואה לעתיד הרחוק
ורומז שאני במציאות מדומה:
כי החבר שיושב עכשיו ומחייך לידי
הולך והופך להזיה מתוקה
הזיה בצהריי יום חול
לפני שהוא הלך וסחט את ההדק
אני מבין בתוכי שהכול ייעלם
כאשר הוא יחליט להרוג את החשק
הזיה מטורפת
הזיה אמיצה
הזיה שהולכת ומתמסמסת ברוח
היא הופכת לאט לחול המדבר,
חבר אמתי שנראה כקשוח.
וכשהפניתי מבט לאינטרוספקציה דואבת
בדיוק כשהחלטתי על כניסה לתוכי
הלך העולם שנמצא לו בחוץ
וירה בעצמו כדור אמתי
ועכשיו שם בחול
אולי הוא שקוע
עד עומק לבו באושר ושמחה
ואולי בעצם מוטב לו לנוח
מאשר להיות הזיה מתוקה.
העולם שוכח
הזיה מתוקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.