"תכתוב לי שיר אהבה" היא ביקשה
ועל פניה חצי חיוך מובן - לא מובן
"עם פרחים ונרות ומשפטי אהבה ורגשות...
ותוסיף שאני יפה" אמרה בקול מבויש
והחיוך רק גדל ונעשה כמעט אמתי.

אז הוא ישב וכתב ואמר את הכול
במילות אהבה מרגשות ונוגעות
הוציא את הכול מתמסר אל הדף
והעט כבר דימם אהבה.

ראשו כבר כבד, ידו כבר כואבת
אך מילות הערצה לא מפסיקות לזרום ממנו
כנהר במדרון ללא סלעים בדרך
זורם במין שצף חזק ללא מעצורים

מוחו כבר חם לבו הולם בו
רגליו רוקעות ברצפה מנסות להילחם -
באנרגיות שבאות והולכות
ויוצרות בו את הבלגן הזה

ו... שקט...
הכל נעצר

השיר כבר גמור מקופל במעטפה
עם ציורי לבבות אדומים וקטנים
ולבו שוב הולם בו כשמוסר לך אותו
ידיו רועדות וזיעה קרה עוטפת את מצחו

ואת מחויכת עכשיו כמעט לגמרי
וברוגע מוחלט פותחת את אותה המעטפה
ואומרת בסוף המכתב בשיא הקרירות
"אבל לא כתבת שאני יפה..."