יכול להיות שאתה צודק, אני משתמשת בו רק כתירוץ, אז שאלתי את
עצמי למה הוא חוזר למחשבותיי שוב וגיליתי שלא זאת השאלה שאני
צריכה לשאול את עצמי.
אני צריכה להבין למה בכלל אני מחפשת תירוץ, ואז הבנתי...
יש משהו בך שהוא נורא נוח, אמרת שאני באה אליך רק כשאני
חרמנית, ועם כל שנאתי למילה ולהגדרה לא היית רחוק.
באתי אלייך כשהייתי צריכה להרגיש שלמישהו אכפת ממני, באתי
אלייך כשהייתי צריכה מישהו שיחבק באמת ולא יעשה כאילו, כי זה
בוקר וזו הברכה המתאימה ביותר.
באתי אלייך כי רציתי מישהו, הלכתי כי לא רציתי אותך.
החלפנו מקומות. אני הייתי זו שרצתה אותך בלי גבולות, זו שתוותר
על כל העולם בשבילך.
היית הדמות שלי, היית זה שאני לא אצליח להשיג לעולם.
השגתי אותך, והייתי מאושרת כמו שלא ידעתי בחיי.
מעולם לא חשבתי שאשמע אותך אומר לי משפטים כאלה, מעולם לא
חשבתי שתפגין רגשות, ולכן הצנעתי את שלי כ"כ הרבה זמן.
יותר מדי זמן - כי עכשיו הם כמו נעלמו ממני.
ימי ה"סופר וומן" שלי עברו ואין בי כוחות כאלה יותר.
אני צריכה שמישהו ייתן לי כתף לבכות עליה.
שלי לא מסוגלת לשאת מסע כה כבד.
תמיד תישאר זה ש...
זה ש...