תחת מעטה שינה רכה הסתכלתי בוילון המתנפנף וחשבתי לעצמי על איך
החיים שלי נעשו קשים מנשוא.
כל נשימה כבדה ממלאת ומרוקנת לאחר שניה.
והווילון הזה שמתנפנף לו בקלות, בלי התרגשות, בלי דאגה, פשוט
מתנפנף.

לו הייתי וילון הייתי מתנפנפת לי בקלילות, בלי דאגות זזה עם כל
רוח שעוברת בפנים אבל צופה לבחוץ.
מרגישה את החום שמגיע מבחוץ אך תחת צל תקרת החדר.

עוברות דקות, ימים, ואני שוכבת מהופנטת מהווילון, הווילון
הזהוב המתנופף עם הזוהר הבלונדיני שלו.
עטור זהב ויופי.
לו הייתי וילון צהוב.
כולי מתכוננת, מתפללת, מייחלת להיות וילון עדין, זהוב קלילי
ומתנפנף.
וילון צהוב.