אני נחשפתי לילד העצוב שבי
תבנית חיי הגדולה
אליה אחבור בשעת צער
רוח הרפאים שבמכונה.
כשמביטים למפלצת בפנים
הלב אמור להחסיר פעימה
להיאחז בשליות הרעד
לעצום עיניים ולספור.
אני מרגיש יותר יציב
חש שמצאתי את הדרך
אל הבית חזרה
האור בוהק כבראשונה.
האבק נעלם מהאופק
הנה לפני יבשה
מוצקה, אדירה, כבירה
כאילו מעולם שם הייתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.