בוקר מגיע, הדלת נפתחת והיא מופיעה
פעם היא כאן ופעם רק במחשבה.
מי עומדת מולי קצת קשה לזהות
אחרי שנגמר כל מה שרצינו להיות.

ערב הגיע, הדלת נפתחת והיא נעלמה
רוחה לא עזבה ומולי נעמדה.
הגוף עוד דומה, הקול קצת מוכר
ובכל זאת הכל מרגיש כה מוזר.

תגלי לי מאיפה אני מכיר אותך
כי התחלתי לשכוח
איזה חלק בי היה שלך
כי כבר בא לי לברוח
הכל נראה מוכר אבל זה לא את מולי
בטח היה לך מוזר להופיע כך מולי.

אני מתגעגע וכנראה שאין תקווה
כי את כמו שאת פשוט לא מספיקה.

בוקר מגיע, הדלת נפתחת והיא מופיעה
הפעם היא כאן ואני לצידה.
מדמיין אשליה מושלמת שכזאת
כבר לא בטוח למה לצפות.

מרגישה הכי טבעי רק כשאני איתך לבד
לא צריכה להראות, לשנות בשביל אף אחד!
זה אתה שאני כבר לא מזהה
לא רואה על פניך, אלא אכזבה.

בין כל השבועות והימים, בין עולמות חדשים
כבר לא רואה איפה אנחנו נפגשים.
אז תגלי לי מאיפה אני מכיר אותך
כי התחלתי לשכוח
וכשאני הולך קדימה
זה בעצם ממך לברוח...