הרופא אמר שמומלץ לעשות את החיסון אבל אמא לא רצתה.
היא תמיד נמנעת מהדברים הכימיקלים, היא אומרת שזה רק מזיק וכמה
שפחות, ואני, בתור ילד גדול כמו שאמא תמיד אומרת, לא יכול
לעשות הרבה בנידון.
אז לא עשיתי את החיסון.
הרופא? כן, הוא צדק, קיבלתי אבעבועות רוח, כמה נקודות אדומות
שמפוזרות בצורה מוזרה על כל הגוף.
בהתחלה זה היה מצחיק.
הרגשית כמו המפלץ מ"מגי והמפלץ שלה בארץ כלום" רק שהנקודות שלי
הרבה יותר קטנות אבל הבעיה התחילה כשהנקודות התמימות התחילו
לגרד.
בהתחלה התגברתי כי אני ילד גדול, ככה אמא תמיד אומרת, אבל אז
הגעתי לשלב שילד גדול או לא ילד גדול אם אני לא אנעץ סכינים
בכל הגוף אני אשתגע!!!
אמא כעסה כשהיא באה וראתה אותי מתגרד אבל לא יכולתי להקשיב, זה
כל כך גירד שאי אפשר לתאר!
אחרי שאמא שמה לי משחה התחלתי לספור אותן,
אחת...
שתיים...
שלוש...
ארבע...
שלושים וחמש! שלושים וחמש נקודות אדומות.
בדיוק כמו הגיל שלי, שלושים וחמש!
ילד גדול עם אבעבועות רוח.