היי אתה, זה שאולי יום אחד יקרא את מה שאני, זה פעם חשק בכל
כולי, זה שכמהה נפשו לאהבתי והיום כמעט לא מזהה אותי. אתה,
שנפשי אהבה הכי חזק, שגופי הכיר הכי קרוב. אתה, שעיניי ידעו
לקרוא כמו היית שקוף. אתה, האיש שלימד אותי אהבה מה היא...
שנים של ילדות, גיל התבגרות, בית ספר, צבא, אתה שם בכולם,
בשנים של ילדות שבה היינו חיים אחד את השני באותם החיים ובאותו
המקום, ושתיקתנו על מה שבפנים בערה לה חמש שנים עד שידענו לבטא
את השתיקה במילים. בשנים של התבגרות נלחמים נגד הראש נגד
ההיגיון ומנסים ללמוד לאהוב. באותן השנים אתה קראת לי "קודש"
ואהבתך אליי הייתה חזקה ובוערת כמו אש. את זה יכולתי להרגיש
בידיך המחוספסות, בעיניך המסתכלות בי כאילו אני חלום, בנגיעות
המפחדות לחצות את גבול הקודש ואז פתאום אתה נעלמת לתוך אשליה
גדולה ואז לתוך צבא, וכך עברה לה בערך עוד שנה, שבה הלב עוד
גווע ממך ואתה אותי אליך רצית בחזרה. זרועותיי היו פתוחות לחבק
את גופך שהפך לגבר של הצבא אך לבי היה סגור ולא ידע איך להראות
לך את אהבתי הגדולה, היה סגור ומפוחד וחיכה לך שתחפור בו עמוק,
אך מה יכולתי לקוות מילד מפוחד שמעולם לא צעק עליי, לא כעס
בצורה כל כך ברורה בכדי שאבין ובחר שוב להתעלם, להיעלם ולהשאיר
את נפשנו יחד באוויר לבד. איפה טעינו, לפעמים אני חושבת, אולי
כי קיוויתי יותר מדי שאתה הוא זה שיראה לי איך לאהוב ואיך לבטא
את מה שבפנים, במעשים, במילים. איך זה שהיו לנו רגעים מושלמים
באמבטיית קצף, בארוחת בוקר בגינה, בנס קפה ובלייזר מחוץ לבית
כשגשם יורד ולנו זה לא אכפת, ואיך זה שידענו לקרוא אחד את
השנייה רק במבט, איך זה שכל מה שקרה סביבנו היה נראה כל כך
מכוון מלמעלה, כמו איזו סצנה מסרט או רומן, אבל בכל זאת כמעט
לא השתמשנו במילים. איך זה שלא היו לנו שיחות שנמשכו זמנים
ארוכים, איך קרה שהיו פעמים ספורות שהצלחנו לפלוט מבפנים את
שלוש המילים (אני אוהב/ת אותך) שיאמרו לנו הכול, איך זה שלא
משנה כמה שנים יחלפו זה תמיד יישאר...

היום אני בטוחה - כבר הפסקתי לאהוב אותך אהבה שבינו לבינה.
דבר לא יחזור כמו שהיה - אהבת נעורים טהורה כל כך.
אך דבר גם לא יצליח להשכיח אותך מלבי.
אתה תהיה שם לנצח, בכל הרגעים שעיצבו עד כה את דמותי,
אתה תישאר הראשון שאהבה נפשי,
אתה תישאר הראשון ששבר את לבי,
הראשון שנשק על שפתיי,
הראשון שליטף את גופי ונכנס עמוק לתוכי...
תודה לך על רגעי "ילדות" בלתי נשכחים, על רגשות שמעולם לא
ידעתי שקיימים.
תודה לך על מי שאתה ועל מי שאני היום.
אתה היית ותמיד תישאר הגשם שהשקה אותי...
אוהבת ואוהב את מי שאתה וכנראה זה לתמיד...