"הלו... הלו..."
"שלום אדוני, מדברת יפעת."
רעשים משונים והפרעות בקו הטלפון.
"מי מדבר, ענת? ענת? יש לי בעיה..."
"יפעת לשרותך אדוני. יש הרבה רעשי רקע אתה יכול לדבר ממקום שקט
יותר?"
בצעקה: "ענת. אני לא שומע, יורים עלינו מצפון ויש... מע..."
"אדוני. שמי יפעת. אני מבינה שאתה מאחת מיחידות הצבא. אשמח
לעזור לך אם תזדהה במספר האישי שלך או במספרו הסידורי של
המכשיר שבגללו התקשרת."
"נהג עצור, ימינה חזק. עשרים מטרים ויש לפניך מחפורת טנקים.
תגיע לשם במיידי. הלו. ענת? את עוד שם?"
רעשים רבים של מנועים יריות עמומות ומכשירי קשר.
"כאן יפעת, אני שומעת אותך. אני רוצה ליידע אותך שאם לא נתחיל
תוך דקה וחמש שניות בשיחת התמיכה אאלץ לנתק יש עוד שמונה
לקוחות ממתינים."
"ענת, צידוד הצריח לא עובד, אני צריך חוליית תיקון במיידי אני
נמצא בנ"צ..."
"אדוני. אני מבקשת ממך לא להתפרץ. ראשית אני צריכה את מספר
הפריט."
"מספר פריט? על מה את מדברת? יש לי בעיה בצריח הטנק! רגע חכי,
יוסי יוסי זהירות חי"ר 500 מימין. כן ענת אני איתך."
"אני חוזרת, אני צריכה את מספר הצריח או מספר הטנק שלך בכדי
לפתוח את הכרטיס אלא אם אתה רוצה שאעשה זאת על חשבונך ואז תן
לי את מספרך האישי."
"את לא נורמאלית, את יודעת? אני באמצע מלחמה ברמת הגולן עם
בעיית צריח מול גדודי שריון סורים ואת מבקשת ממני את מספר
הטנק. מי הבוס שלך?"
"אדוני, תיזהר, אני איאלץ לנתק בסוף. התרגיל הזה של "מי הבוס
שלך?" או "תקראי למנהל!" לא יעבוד פה. אני כבר ארבע שנים
בשירות לקוחות וספציפית שש שעות במשמרת וחצוף כמוך לא יעבור
אותי. תשאל שם מישהו מה מספר המכשיר שלכם ותחזור אליי שוב."
"לא . לא, אל תנתקי. תרשמי מהר - 551037 פלוגה ג' גדוד 55."
"מי המדווח?"
"מה?"
"איך קוראים לך?"
"קוראים לי... רגע. נהג אחורה מהר אויב ארבע לפנים מכוון
עלינו. כן, מה שאלת?"
"איך קוראים לך?"
"אלי בנבנישתי סרן במיל מספר אישי 4061429."
"תודה אבל לא ביקשתי את כל הפרטים הללו."
"ענת בחייך, עשי טובה תשלחי כבר חוליה ותגידי לי איפה לפגוש
אותם."
"אדוני שמי יפעת כמו ששמך אלי ותמתין רגע אני מעלה את כרטיס
הטנק."
"תודה." בצעקות: "מיסוך עשן, מהר! מיסוך עשן, תנועה לאחור, סע
אחרי הטנק של אבי הוא בצד ימין שלנו."
"אדוני?"
"כן, אני פה. מחכה רק לך."
"תודה על ההמתנה, הטנק שלך היה בטיפול תקופתי דרג ד' לפני
שלושה חודשים והוחלפה לו טובה."
"טוב לדעת, אבל מה אתי?"
"אני לא אוכל לעזור לך. אני פותחת קריאת שירות לטכנאי שדה. הם
יחזרו אליך תוך ארבע שעות לכל המאוחר."
"ארבע שעות? את לא רצינית. אני יכול ללכת הביתה! זו מלחמה, את
יודעת מה זו מלחמה? איפה את גרה תגידי לי."
"אדוני, אני מבקשת לא לרדת לפסים אישיים. אני מוכנה להעביר את
בקשתך הדחופה למנהל."
"קדימה, קדימה, אנשים נמצאים פה תחת אש."
"אדוני, גם אני מקבלת לפי שעה, תתאזר בסבלנות. זה ייקח לי מספר
שניות אנא תמתין על הקו."
לאחר שלוש דקות המתנה.
"אדוני, אתה עדיין שם?"
"אני כאן קיבינימט. אני יכול לספר לך כמה טנקים סורים יש
מולי."
"אני מצטערת, אנחנו לא מטפלים בסורים, אנחנו מטפלים רק בטנקים
עד קו קוניטרה."
"שמחת זקנתי."
"אדוני, אני חוזרת שוב, אנחנו לא מטפלים בטנקים באזור "שמחת"
רק בין קריית שמונה לקוניטרה והקו הדרומי הוא עד אירביד."
"מתי תגיע חוליה את יכולה להגיד לי?"
"מנהל המשמרת אומר שתגיע למרכז שירות בנפח. פתחנו שם קריאה על
שמך."
"אבל אני נמצא למרגלות החרמון - לעזוב הכול כדי להגיע לנפח?
אתם לא יכולים להגיע לפה?"
"אדוני, מר אלי, אני מצטערת. שירות השדה שצה"ל רכש מדבר על מתן
מענה תוך 12 שעות. אני יכולה להבטיח לך שאם תישאר במקומך תוך
12 שעות הצוותים הטכניים יגיעו לתקן את הבעיה."
"את לא נורמאלית."
"אדוני, אני מנתקת."
"לא, לא, אל תנתקי, אני אגיע לנפח, איזה מספר יש לי שם?"
" לא מספר, תגיע ותגיד שממרכז שירות הלקוחות פתחו לך הזמנה הם
יקבלו אותך בין המספרים."
"אני מקווה שאגיע."
"אדוני, אם לא תגיע תוך 24 שעות תחויב על טיפול מלא."
"אני אגיע! קודקוד כאן 3 אני זז לכיוון..."