|
לרגע נדמית לאל nidmeta
פניך מחורצות
גזע עץ זית
עתיק
לרגע נדמית לאל
חרון אפך הטיל בי
צל ועננה
סמיכה
לרגע נדמית לאל אחר
וידי קצרה מגעת
בכס המגולף
רימה
מתולע
ליבי. |
|
|
בהתנחלות ישבתי
וזכרון כתבתי
פתאום צלף ירה
לי בגרון
ונגמר הזכרון
המתנחל, בעוד
חידוד לשון לא
מוצלח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.