דוד עינאב / מחילה |
ביקשתי ממך,
אך הפנית לי עורף,
ושוב אותו החורף,
מבקר אצלי בלב,
מציף אותו,
במטר של דמעות.
מחילה,
התחננתי לחנינתך,
אך בלעג צחקת בפניי,
וירקת על פצעיי,
ועינייך בוערות שנאה,
שורפות אותי במבטיהן,
כלהבה.
מחילה,
זעקתי אל מצפונך,
אך את רגשותייך,
האופל ציפה,
והתאווה להרס,
את לבך,
כבר פקדה.
מחילה,
יותר לא אבקשך,
גזרתי את חרותי ממך,
כבר לא אקבץ נדבתך,
מלבי עקרתי את שמך,
אין לי יותר צורך,
באהבתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|