|
יום אחד הוא יגלה שאני פשוטה
יום אחד יתברר שאין לי מחלה.
לא מיוחדת או מעניינת
לא מסתורית ולא קשה
פשוט יגלה שזה רק זה.
מה שהוא מרגיש כשהוא נוגע, זאת אני.
כשאני מדברת, זאת בסך הכל אני.
והעיניים שלי לא חודרות. זה פשוט הצבע שלהם.
פשוט לחלוטין. אין כלום בפנים.
בשיאים שלנו אנחנו לא אחד עם השני.
כל אחד עם עצמו. וזה מדהים.
לא כולם נועדו להיות עם מישהו.
אני מהאנשים שנועדו להיות עם עצמי.
אני נרדמת כשהזמזום באוזניים מפסיק
עכשיו אני נרגעת כי הכל התרוקן .
בלי שגרה או מטרה
עכשיו אני שלמה. אין לי מחלה. |
|
|
נניח שקמתי יום
אחד ואני ממש לא
זועם, להיפך אני
מאושר וטוב לי,
ואני הולך ברחוב
שומע שירים של
בריטני וחושב לי
כמה שהעולם
טוב...
זה עושה אותי
פחות מלגזן
זועם?
המלגזן הזועם
מפתח אמונה בזעם
כללי שלא קשור
למצברוח הכללי
של הבנאדם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.