בנצי כהן / אמא הזוייה |
אור עולה על פנייך
לבנה מופקרת שפתיים
אור מזרים לך דם לרגליים
זונה של אהבה
סגורה לזרים
רחוקת אלוהים מתמסרת לבית
שטויות החיים
מכתיבה את חייך עיניך שפתייך
בריחה לחלום חלום בלהות
את שהיית לי עיניים
את שהיית לי שפתיים
ואני שברחתי ממך
את חושבת נכשלתי
בחושך חיוכך מתמלא אור
שמקרין על גופך
שיכורת החיים היית
לי חיים היית לי עולם
היית וחבל שעזבתי ברחתי
אפלה עולה על פניי
קור מקרר לב של אפוי
משתוקק עוד אליך
מתחבק בשירייך
נסגר מפנייך פני מלאך
ואת ואת שאת
ואימי שאת אני שהיא
שהייתה סוף כל אושרי
עולם מוזר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|