לימור שטרן / הולך בלעדיי |
וכבר אי אפשר לראות אותך מעבר לרחוב.
זה שאני מנסה להישאר,
זה לא אמור שאני לא רוצה לעזוב.
יש הרבה סוגים של כאב ואני בחרתי בכאב שלך,
הוא הביא איתו בדרך גם סוג של נחמה
ואולי זו הייתה התלות שכל כך הייתי צריכה.
אם זו לא הדרך הזו אני לא יודעת כבר איפה לצעוד
יש הרבה דרכים למות והמחשבות הן הבאות בתור.
יש פעמים בהן הסתכלתי אל תוך עינייך
ולא היה שם כלום מלבדי
וכל מה שרציתי באותו רגע היה לברוח,
להיות שייכת רק לעצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|