אהבה, לא סתם אהבה,
מלווה בכל חלק ביום,
במחשבות, בלימודים, בשינה,
אך הבעיה שוירטואלית
היא
לא ראיתי עיניה
לא שמעתי קולה
רק הקשבתי לרחשי ליבה.
נפגשנו,
נראה מצוין, עיניים עמוקות,
חיוך מסנוור.
התיישבנו,
הוא דיבר,
ואז שמעתי את הקול האחר.
ניסיתי להיות נאיבית,
אומרים,
להתמכר לקול הלב,
בעודי מנסה,
נוגעות נשימותיו בגופי,
מלוות בנשימות אחרות.
לא יכולה עוד מוחמד.