עוד ביסודי למדתי עד מהרה,
לפחד מאותו היום הנורא,
יום בו כל צחוקיה בכיתה נדמה,
לבואה של שעת הבחינה.
המחנכת עומדת שלובת ידיים זעופה,
גוערת על כל נמצא,
פן תשרור תכף ומיד דממה,
ולא תשמע אף ציוץ או מילה.
בתיכון המצב היה אופטימי בתחילה,
אך עם ההתבגרות נולדה גם האתנחתא,
לא עוד עומס על המחשבה!
רק משחקי עיניים בין בחור לבחורה.
פסיכולוגיה, היסטוריה, גיאוגרפיה,
מהו בעצם מה?
כימיה, פיזיקה, מתמטיקה,
איך לכל הרוחות פותרים את המשוואה?
באקדמיה הינך יודע כבר מי אתה,
הלא כך לימדך הצבא,
תר בשקיקה לדברי חוכמה,
בין צלילי האודיטוריום של דברי המרצה.
אך עם זאת, הנה נוספת לה עוד צרה!
עוד יום-יומיים עבודת ההגשה,
בין קפה-סיגריה-ושיחה,
כולם רצים מהר מלימודים לעבודה וחוזר חלילה,
להספיק ליום הבחינה. |