אני לא יכולה להבין מאיפה אנשים שואבים את הלגיטימציה להעביר
ביקורת על בן אדם שהם בקושי מכירים. כשהייתי קטנה ילדים אחרים
היו אכזרים והשתמשו במילים שלהם על מנת לגרום לי להרגיש הכי
מכוערת שאפשר. התוצאה הסופית הייתה הפרעת אכילה.
מה שלא יודעים זה שהטעות הזו נמשכת עד היום. כבן אדם בוגר אני
יכולה עוד להתמודד פה ושם עם ההפרעה הזו אבל כך הייתי תמיד -
נעה ונדה בין משקלים. 5 קילו לכאן 5 לכאן.
אלא שזה ממש לא נגמר בילדים אכזרים. גם המבוגרים היום לא
בוחלים באמצעים. אלא שאצלם הטקטיקה שונה והיא נסובה סביב מבטים
מרחמים.
בחודש האחרון עליתי הרבה במשקל, אני אפילו לא יודעת למה, מפני
שלי זה לא הפריע. אלא שאתם, אילו שאוהבים לחיות על המסכנות של
השני ולהזכיר לו את זה ללא הרף, עוררתם את החיה מהתרדמת.
אם יש אלוהים והחטא הגדול ביותר הוא לשון הרע, אז ביום הדין
תיהיה לו המון עבודה.
יש לי חברה שנראית מעולה. אני חושבת שהיא בן אדם מקסים פנימית
ויפה מאוד חיצונית. אלא מה, היא לא בורכה במזל הרב שיש לכל
הכוסיות הצפוניות שהולכות עם הג'ינס עד שרואים להם את שיער
הערווה או עם כפכפי העץ שנועדו להשמיע שהקיסם הגיעה לאזור.
היא בחורה שכל גבר היה רוצה אלא מה - השטחיות הדפוקה הזו של
העולם עולה על כל דמיון.
ועכשיו שוב אני. שוב? אני כבר לא ילדה קטנה שאתם יכולים להרשות
לעצמכם לאמלל אותה ככל העולה על רוחכם. אלא שלי אין את הביצים
לבוא ולומר לכם את זה. שתבינו אותי. אני מידה 42 במכנסיים ו 38
בחולצה. אז מה קרה? אני לא חושפת את החריץ שלי לעיני העולם אז
אני נחשבת עוף מוזר? אתם רגילים לראות אותי עם חצי פנים
חיוורות ורזה כמו מקל ואתם מסיקים שזה בסדר?
הייתי רוצה לגלות בסוד להורים האילו מהשכונה שמעירים לי
ומסתכלים עלי ככה, מה הילדים שלהם עושים בימי שישי ושבת בשכונה
כאן. אם הם היו יודעים שילד בן 12 מעשן ושותה וודקה מתחת לאף
שלהם והם לא שמים לב לזה, אלא מוצאים את החשיבות בלשים לב
לפגמים של אנשים אחרים - אז משהו בהחלט דפוק להם בשכל.
אני לא יודעת אם בכל מקום זה ככה אבל הצפוניות הזו נמאסה עלי
לגמרי. כאן, כל מה שחשוב להורים זה שהילדים שלהם יקחו 100 שקל
ויעזבו אותם בשקט. כאן כל מה שחשוב להורים זה שהבת שלהם
"תתפוס" עורך דין, רופא, "רוזן", "בן אצולה" או כל דבר שיש לו
כסף.