ריס סול / את הציור שלי |
ללא מרגש נגיעות
ואבק כוכבים נצמדים אליך
אישה יפה שלי
כואבת, צועקת
מתייסרת, קורעת ממך את בתולייך
סגולה וכתומה
נגיעות של חולשה
הזריחה יוצאת מתוך עינייך
נגיעה של כחול
מסגרת שחורה מדגישה אבל, כאב
של רגשות שמתו
בזמן שהירוק נשפך לתפילותיך
כרעל הרעיל את אמונותיך
בשקט הזה
אני מציירת אותך,
עם הרגש הזה
אני לא מוצאת
כי ברגש הזה
שכבר הפך לרעל
מתפשט כארס נחש
חושני
את במיטתי
בתולה לנצח
שני דובדבנים
אדום, דם
נקרע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|