למנוי שלי כואב הראש
מסונוורות העיניים
ונשבר הזין
מרוב שירים.
שירים, מונולוגים, פרגמנטים, צילומים (גרועים), הרהורים
אינטרוספקטיבים, תחושות סוריאליסטיות, זכרונות נוסטלגיים,
חרטות תחושתיות, גיהנום פוסטמודרניסטי, גן עדן של עצב, עירפולי
אהבה.
אהבה?
כשיכור ההולך מתנדנד, הוא סחרחר מכמות המילים השפוכות, הרצוחות
בדם קר (וגם יזע דמעות...), בעולם מנוכר, לא רואה את הסוף איך
הביא על עצמו? ואולי זה יגיע, ביום קריסת המחשב, האתר כבר נפל,
היוצר לא נגמל ובבוא מועקה יהדהד באזניי זעקה:
אין לך חיים?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.