|
קמלים כאבודים
אל דופן החלל
רצפת החדר רועדת
רגלי האנשים פועמות.
עדרי האורות פועים
את עוז בוהקם החם
השקט ממלא את סדקי הצלילים
היש עוד לראות.
הנשימות מאיצות
חרף לחשי הרוגע
העיניים זעות בארובותיהן
לאקסטזה נרגנת של הכרה.
מישהו ניסה למחוק את המסכה
פניו נותרו צרובים בכאב
רציפי ההתניות טבועים בבשר
מהותנו נשרכת מאחור. |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן. ועל מה אתה
יושב?
שיחת חולין בין
האסירים אפרוח
ורוד וזוזו
לסטרי בקלבוש
המקומי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.