|
קמלים כאבודים
אל דופן החלל
רצפת החדר רועדת
רגלי האנשים פועמות.
עדרי האורות פועים
את עוז בוהקם החם
השקט ממלא את סדקי הצלילים
היש עוד לראות.
הנשימות מאיצות
חרף לחשי הרוגע
העיניים זעות בארובותיהן
לאקסטזה נרגנת של הכרה.
מישהו ניסה למחוק את המסכה
פניו נותרו צרובים בכאב
רציפי ההתניות טבועים בבשר
מהותנו נשרכת מאחור. |
|
|
איש אחד היה ארי
מובהק
זה הלך בגרמניה
חזק
באמצע הזלילה
במפתיע גילה
יהודי אשר צף
במרק
דרך להתמודד עם
השכול? לא, אני
סתם חולה נפש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.