אור קלוש חודר לחדר
מאיר את עיניה התכולות
שערה הקטיפתי, הלבן
גולש על כתפיה,
היא עומדת בחדר
מביטה באוויר
ניצוץ של דמעה בעיניה.
חלל ריק מתפשט בתוכה,
היא לוקחת שאיפה
דלה, שכלל לא מורגשת לה.
היא מחפשת בחשיכה תקווה,
לא מוצאת דרך מוצא.
דמעות זולגות מעיניה התכולות...
מעט מהכוח שהיה בה, התפוגג
היא נופלת אל הרצפה, הקרה,
וכמו קריסטל
היא נשברת לרסיסים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.