לני הופמן / עדן |
סבך קוצים,
כמו ניעורו כל איבריך בבת אחת
לפתע היד איננה יד,
כי אם מוט מיוזע בעל שלוחות משונות,
כל אחת מהן דורשת הכרה ותשומת לב.
הראש, נוטה אנה ואנה,
מצקצק על מר גורלו
קודח תחת רעמה שמנונית.
נטל השאיפה-נשיפה תורם גם הוא
אינספור העיניים הרחמניות,
מלוות בגבות מעוקמות ומצחים מלאי חריטות,
מלחשות בלקקנות:
"הנה, ניחמתיך! החש אתה בטוב כעת?"
אשרי המקונן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|