|
שולחת יד לגעת בשתיקות.
פוכרת אצבעותיי בינות לנימים.
מביטה מעלה אל צוקי עננים רכים.
מרקיעה שחקים פורחים -
באביב ימים רחוקים.
...ובשלווה אין קץ צונחת מטה. |
|
|
אני מבקש אולי,
דקת קינה לסופר
הגדול ביותר
בתולדות
האנושות,
המודרנית, הלא
מודרנית ומה
שבין שניהם :
דאגלס אדאמס! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.