כשהגשם מתעצם
והצדק מתעקם
השמיים מאפירים
ופני האהבה נעלמים.

כשהאור פורץ החוצה
והגשם נעלם
פנייך נראים לי כחלום
אחרי אלף סיוטים.

כשלבי בוכה בשקט
אף אחד אינו מקשיב
מתי תהיי איתי בבוקר
במקום השקט המעיק.

כל זה שאני חושב עליך
מנסה ללכוד את מבטך
או אולי מחשבה אחת עלי
שתרפא את לבי הכואב.

את נעלמת ממני
ואני מרגיש חסר אונים
האם אני אמשיך להידרדר
בדרך חסרת מעצורים ?

התקווה עוד לא נמוגה
ויש תשוקה בנשמה
האש בתוכי עדיין בוערת
ואהבתי רק התחזקה.