|
משיב מעץ הדעת
את טיפות הרוח שבחמלה האנושית
את מגע הרגש בשולי המילים
הגשם הזה כבד מתמיד.
עננים של אובך אפור
כילו את אריג השמים
ממגע אור הכוכבים המזכך
נהיה כה קר פתאום.
ימי ראשית הקיץ
השדות בוערים בצהוב
הפרגים בפאותיו של העמק
אומרים לי שיש עוד מקום לאהבה.
לב האנשים צרוב בכאבם המר
ידם אוחזת פגיונות קפואים
אני מביט אל עיניהם המוסוות
למצוא את הילד שדעך. |
|
|
לפעמים חייבים
לאכול את הקשה
של הלחם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.