ח. אורורה / אאוס |
נטרפת עלייך תשוקתך
לגמוע אל חיקך
תענוגות בני אלמוות,
ולא שבעה נפשך
מלכבוש עוד ועוד מאהבים,
להשקותם במחשכי הליל
בשיכר תאוותך,
והיו אהובייך לאלפים.
ולעת אשמורת שלישית
רוגעת נפשך,
כמו דבר לא אירע במחשך,
נכונה לטבול אצבעותייך
הוורודות
בלבו של השחור,
והיו הן כמניפה של אור
בפאתי רקיע,
אז יימוג באחת האופל
וייאסף אל שחר,
בו ייפקח בן תמותה
את עיניו
וישא חיוכו לקראתך,
וידעת כי כבשת אף אותו
אל חיקך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|