האש כבתה, האהבה דעכה
לב אוהב הפך לאבן, ניזון מאשליות ושקרים
רודף את האהבה, נרדף על-ידי סבלה
נופל, נחבט וקם, מביט ואת כבר לא שם

דמעות מלוחות שוטפות את פני הנבולים
אולי בתקווה להפיח בהם חיים
אך מהיום שהלכת הכל הלך אתך
נעלם, נמוג, כאילו לא היה

אמנם חיי היו באשליה קלה
אולי רגיעה כאילו מתוקה
גם חשבתי שאתך הכל עבר נגמר
אך לא חשבתי, לא חשבתי על מחר

אך היום הכל עולה וצף, אני נשאב
נסחף אליך, אל זרועותיך
אך הדלת נטרקת, המנעול ננעל
ואני עם הפנים אל הקיר נזרק

אלפי סליחות אליך שלחתי
אלפי תחנונים בפניך הטחתי
אלפי דמעות רק בשבילך בכיתי
אלפי זעקות אל השמים צעקתי

והנה היום כשאני שלם ניצב מולך
מתמודד עם הבושה מבקש את סליחתך
בפנים אטומות ולב מברזל אותי את הודפת
חזרה אל החושך, חזרה אל התופת

במסדרונות החיים אמשיך לטייל
דלת דלת אפתח, אביט, אתפלל
אולי ביום מן הימים אגיע אל הדלת הנכונה
הדלת אל לבך בתקווה שכבר לא תהיה נעולה