נמאס לי לא להיות יכול
לתת למחשבות ליפול
לתוך תהום גדולה
להיות קל כמו תפילה
ולהרגיש את האמת
זורמת בי כמו דיו בעט
בלי מחשבות מתות
שורות של מצבות

כי כבר איבדתי התחלה
כתבתי את הסוף שלה
והעולם גומל בהפסקה
משבית לי ת'שמחה בלב
אפילו שאני אוהב
חונק אותי לאט בלי מחילה

עיניים אדומות
מתוך שנים ריקות
בוהות בי עייפות
כל כך עצוב לראות
שהן כבר לא כמו זוג פנינים יפות

נתתי לספק פירצה
והוא הביא במריצה
זרעים של ריקבון
לשתול לי בסלון
והם צומחים לבניינים
לעיר של יצרים כבויים
לתפוס את מקומי
לחיות פה במקומי

בתוך כל זה ניצב דוכן
כי יש בי עוד גחל קטן
אבל אני כבר לא מוכר מילים
המלאי חוסל ובקופה
רק כמה מטבעות
של חסד על אותן מילים יפות

מתוך שנים רכות
חפרתי ניצוצות
והעולם היה
ירוק מרוב תחייה
רצוף שבילים
טיפות וצמחייה
חלום ומציאות
היו כינוי פשוט
לשער אל אותה מעשיה

בתוך כל זה ניצב עכשיו
דוכן עץ בציפוי זהב
אבל אני רואה שם רק מראה

עיניים אדומות
מתוך שנים ריקות
בוהות בי עייפות
כל כך עצוב לראות
שהן כבר לא כמו זוג פנינים יפות.