שמעון דימאר / קדמת עדן |
אכול אכלתי מעץ הדעת טוב ורע
ןתפקחנה עיניי ואחזה בבעתה -
עירום אני!
כל הנשגב - חולף.
נפשי כמהה אל השלם,
אך לשווא,
ברבור נכזב - הטרף במי מציאות נבובה.
רצוני - ערייה ממחשבה ורגש,
יען כי חלוף חלפו.
מגורש אני מעדן,
כי כל הנשגב בי גם חולף.
עירום אני ומגורש מעדן!
נותרה בי רק כמיהת אין-קץ אל האין-סוף.
"אם היקר ללבי, אם השיר יצלח בידי"
"פעם אחת חייתי, כאלים. די בכך."
לבי לא יישא זעקות רבות מספור,
על כן לו רק אחת ינצור,
ובה יראה את התגלמות האל!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|