קמתי משינה במיטה סתורה וקברתי
חלומותיי בין סדינים מוכתמים. צחצחתי
מול בבואה לא לי - שאריות של דייר קודם. ישבתי
אל מול כעך מרוח בדלים והפנמתי אותו לבין קרביי
טיפין טיפין.
את מצלצלת ואני שומעת ואני רצה אל תוך דלת פעורה. ואת
מחייכת ואומרת שזה בעצם לא כל כך נורא ושאולי
אם אני רוצה נדבר
ונשתה קפה מעבר לפינה.
וכך -
בשולחן השלישי מהדלת,
בבית קפה ליד מלצרית ארוכת רגליים, לאחר
שיעור בכלכלה - אני מפריטה
עצמי למוות.
איבר אחר איבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.