"אני תקוע כאן הלילה, אין סיכוי שאוכל לצאת אפילו לשעה. הפאשלה
שניר עשה פה יצרה לנו בלגן רציני וכולנו נצטרך להישאר כדי לסדר
את זה."
"אני כל כך רוצה לראות אותך היום. השוט שלך מחכה פה על
השידה".
"אני מצטער... אוי, השעה כבר 21:30, אני צריך להעביר תדריך
יציאה".
"אבל אתה שונא לישון שם ואוהב לישון איתי, זה חשבון פשוט לא?"
הוא חייך. "זה באמת חשבון פשוט, אבל יש בעיה במשוואה הזו".
"מה?"
"מי אמר שאני מתכוון לישון הלילה?"
הם החליפו מספר מילים זריזות, איחולי לילה טוב, וניתקו את
השיחה.
אריק הסתכל על מכשיר הטלפון, וגלגל עיניו השמימה. קולה נשמע
סדוק מעט, כשאמר לה שלא יוכל להגיע.
נגה הניחה את השפופרת במקומה. עיניה צרבו והיא הרגישה מחנק קל.
היא התפשטה, והחליטה להיכנס שוב למקלחת. זרם המים החמים, האור
הרך של האמבטיה וריח הסבון היו לשילוב מנצח כנגד ההרגשה הרעה.
מהחלון הקטן שבחדר המקלחת, ניתן היה להביט לרחוב. היא הסתכלה
מטה בעוד המים זורמים ומערכת הצינורות מתחממת. היא קיוותה
שאולי בכל זאת, הרכב שלו מחכה שם?
לבה החסיר פעימה - פיאט לבנה חנתה למטה. היא חייכה לעצמה
והרגישה מטופשת. הנה פיאט לבנה נוספת חונה בהמשך הרחוב...
הוא לא יבוא.
לאחר שסיימה להתקלח, נגה לבשה את הפיג'מה שהוא הכי אוהב -
פיג'מה ארוכה לבנה מעוטרת בדובונים צבעוניים. הוא אוהב
ניגודים, ותמיד אמר שהפיג'מה בעלת התמימות הילדותית הזו, עוטפת
אישה כל כך סקסית ומגרה.
נגה חשה ברגשות מעורבים. היא הבינה את המצב, וידעה שכואב לו.
שהוא היה עושה הכל כדי לבוא. היא ידעה שאריק מוכן לקטוף את
הירח עבורה. מצד שני, הוא הבטיח. הוא אף פעם לא הפר הבטחה.
שוב הדמעות זולגות.
שוב היא ניגשת לשטוף פנים.
היא חייגה אליו למשרד. הוא לא ענה. השיחה עברה למרכזיה.
"הלו?"
"שלום, אריק בסביבה?"
"אריק בחד"ת, מעביר תיל"פ, מי מבקשת אותו?"
"אני מקווה שחד"ת זה דבר חיובי... תוכל להשאיר לו הודעה במערכת
המסרים?"
"כן".
"כתוב לו בבקשה את המילים הבאות - 'אני אוהבת אותך, בהצלחה'.
על החתום - נגה"
קולו של המרכזן לא התרכך.
"העברתי. לילה טוב."
השפופרת נטרקה.
איזו גסות רוח.
היא כיבתה את האורות ונכנסה למיטה, התכרבלה בפוך וניסתה לעשות
את מה שאריק תמיד ביקש - לחייך כשהיא עוצמת עיניים, ולהשאיר את
החיוך פרוש על הפנים עד שתירדם.

רעש.
דלת הבית נפתחת.
אמאל'ה.
שוב היא שכחה לנעול את הדלת. כשגרה באנגליה לא הייתה מנטאליות
של נעילת דלתות.
הדלת נסגרת ברחש קל.
צעדים.
יש בקבוקון של גז מדמיע שאריק שם במגירה. היא שולחת יד ופתאום
- הבזק אור. זה פנס. היא משותקת.
הצעדים מתקרבים, והנה עומד לפניה אדם ומסנוור אותה בפנס. היא
לא מצליחה לזוז. ממצמצת, מבקשת לצרוח. הוא עומד שם כמה שניות,
ואז מתקרב אליה במהירות.
נגה מצליחה לפלוט צרחה אך הגבר חוסם פיה בידו העטופה בכפפה
שחורה. היא לא מצליחה לזוז.
FUCK !
הוא אוחז בה בחזקה, ומסובב אותה בכח. היא שוכבת על בטנה, לא
מסוגלת להתנגד. מפחדת להתנגד.
הוא דוחף ראשה בכח לתוך הכרית, היא מרגישה שהיא נחנקת. ידיה
מוחזקות מאחורי הגב. מה הוא עושה??? אני אצרח!
אבל מי יקשיב? גם ככה בכל פעם שאריק מגיע ומבצע בה את זממה,
הוא אוהב להשאיר את פיה חופשי כדי לשמוע אותה שואגת... השכנים
כבר התרגלו.
אף אחד לא יעזור לה עכשיו.
הוא אוחז בה - ידיה מוצמדות זו לזו מאחורי גבה, ומוחזקות
ישרות. הוא מושך בשיערה ומרים את ראשה. היא מנסה לפלוט צרחה,
אך ידו אחזה בפיה ומנעה ממנה מלצעוק. לאחר מכן, הונח על הכרית
דף נייר. אלומת הפנס האירה את האותיות המודפסות -
"הרגעי. קחי נשימה עמוקה, והרגעי. אחרת את תסבלי מאוד".
עיניה נפערו והיא התנשפה בחרדה. הוא קירב את הנייר לפניה
והצביע על הכתוב. הוא משך בחזקה בשיערה על מנת שתבין שהסיוט
ימשך עד שהיא תבצע את הכתוב על הנייר.
היא שחררה את האוויר מריאותיה, המתינה שניה, ומילאה את ריאותיה
באוויר. ריח בושם גברי עמד בחדר. היא לקחה נשימה עמוקה נוספת,
והרפתה את שריריה.
הנייר קופל באיטיות לכדור בתוך כף היד העטופה בכפפה השחורה.
לאט לאט מעכו האצבעות הארוכות את הנייר, ולבסוף הכדור נזרק על
הרצפה.
הוא הפשיט אותה באיטיות, והניח את הפיג'מה שלה על המיטה.
הפיג'מה שאריק אוהב כל כך ירדה ממנה. היא הרגישה כל כך
עירומה...
צליל של ניילון מרשרש.
היא מרגישה איך ידיה נעטפות בניילון נצמד מאחורי גבה.
חפץ קשה הונח על גבה. החפץ הרגיש כלוח ברזל בצורת האות ר'. צלע
אחת של הברזל הונחה על גבה כשהשנייה מונעת ממנה מלהוריד את
ידיה העטופות ולהצמידן אל גבה. הברזל קובע למקומו באמצעות
ניילון נצמד, שהמשיך לעטוף את בית החזה והבטן. הצוואר נעטף
בצורה הדוקה למדי, אך היא הצליחה לנשום.
כעת, מרבית חלקי גופה היו עטופים בניילון נצמד - ידיה, רגליה
שנעטפו בצורה דומה, והטורסו (הבטן ובית החזה). רק ראשה ואגנה
לא היו עטופים.
נגה אזרה אומץ ואמרה בעוקצנות - "הלוואי ואפילו המשרד לאיכות
הסביבה יגיש נגדך תלונה."
הפורץ ניגש אל תיקו והוציא ממנו דיסק. הוא ניגש אל מערכת
הסטריאו שבחדרה והכניס דיסק למגש התקליטורים. מוזיקה ישנה
וטובה בוקעת מהרמקולים. לפחות יש לו טעם, לסוטה הזה.
נייר נוסף הוצג בפניה.
"אם תצעקי - תחטפי".
"אתה כבר לא מפחיד אותי", היא ענתה בקרירות. היא יכלה לשמוע
אותו מחייך מאחורי גבה. בן זונה.
"נראה אם יש לך אומץ לעמוד מולי. בטח אתה כל כך מכוער שאף
בחורה לא תסכים לגעת בך מרצונה החופשי".
הוא הרים אותה באוויר והניח אותה עומדת על הרצפה. היא ניסתה
להתייצב ונפלה אחורה, לתנוחת ישיבה בלתי נוחה בעליל על המיטה.
מולה עמד גבר בשחור. גבוה, רחב כתפיים, מעט מלא, לבוש ג'ינס
שחור ומעיל דמוי עור שחור. ידיו עטופות בכפפות שחורות דמויות
עור, לראשו מסיכת סקי שחורה.
"ראית יותר מדי סרטים אמריקאים זולים".
סטירה הונחתה על פרצופה.
"אין לך כסף לקנות בגדים מעור אמיתי? או שאתה מספיק מעוות כדי
להיות אידאליסט שלא פוגע בחיות אבל אין לך בעיה לאנוס אישה?
אתה מחליא אותי".
הוא לא עצר את שטף דיבורה. כשסיימה לומר את שלה, הוא פתח את
כפתורי מכנסיו ושחרר את איברו הזקור מכלאו.
"אתה מתכוון לדחוף לי את זה לאף? לא? אז למה זה כל כך קטן?"
נייר נוסף הוצג בפניה:
"אם תכאיבי לי, לא ארחם עליך"
"תגיד, יש לך שם עוד הרבה מכתבים כאלו? חשבת די הרבה על הניסוח
אה?"
הוא לא הגיב. הבן זונה הזה לא נפגע. הוא לא כועס. הוא שולט
בעצמו ולא מתפרע. לא אכפת לי שיפרק לי את הצורה, הוא יכול לקחת
את גופי בכח אבל לא את נפשי.
הוא תחב את איברו בפיה. היא חשבה לעצמה - לבחור מגיעה מציצה
טובה.
תסמונת שטוקהולם? אולי. בכל זאת מגיע לו. על היצירתיות, על
המוזיקה שקלעה באופן מעוות לטעמה...
הוא אחז בשיערה והניע את אגנו קדימה ואחורה. מתגרה בה, ומצמיד
את איברו ללשונה, כך שבסיס האיבר התחכך גם בשיני הלסת התחתונה.
באופן מתון, קצב הבעילה התגבר. לקראת השיא הוא הניע אגנו קדימה
ואחורה בפראות, עד שפרק את מטען זרעו בפיה.
הוא הניף את ראשה לאחור והביט בה בסיפוק. היא בתגובה נעצה בו
מבט מרושע, וירקה עליו את הנוזל.
הוא הביט בכתם שעל מעילו, והביט בה בחזרה. את זה הוא לא צפה,
הבן זונה.
הוא חייך, שלח באיטיות יד אל כיס המעיל והוציא חתיכת נייר
מקופלת. הוא פרש את הנייר באיטיות מוקפדת, והציג אותו בפניה.
"זה יעלה לך ביוקר"
הכעס שלה לא ידע גבולות.
באחת, הוא הפך אותה וזרק אותה על המיטה. ידיה מונפות אל על
מאחורי גבה.
הוא משך ברגליה בכח והיא החליקה מטה, סנטרה נחבט במזרן, כתפיה
בוערות מכאב.
היא הונחה בכיפוף. ברכיה על הרצפה והטורסו מונח על המזרן. היא
הזיעה כל כך בתוך הניילון הזה. הרגישה איך הטיפות נוזלות
מצווארה ומאזור האגן, שהיו חשופים.
הפורץ הוציא מתיקו חבל עבה. הוא משך בידיה וייצב אותה לעמידה
על הברכיים. החבל נכרך סביב גופה בקפידה, מדלג על איזור האגן
וממשיך עד לברכיים, ולבסוף לאורך השוקיים. החבל נכרך בצורה
הדוקה מאוד, והיא הרגישה כאילו דמה חדל מלזרום בעורקיה.
במערכת הסטריאו עלה אחד השירים האהובים על אריק - Streets of
London
העיר בה נגה נולדה. שיר שקט ורגוע עד להכעיס.
"אתה חתיכת מנוול. זה מה שאתה שומע כשאתה אונס??? אתה מעוות!
אתה דפוק! אתה חולה נפש! חתיכת אנס מגעיל!"
הבחור ניגש אל השידה ונטל את השוט של אריק. אוי.... השוט הקדוש
של אריק. אפילו לה אסור לגעת בו בלי הוראה מפורשת.
הצלפה ראשונה באחוריה. הלוואי וזה כל מה שהוא יודע לעשות, כי
היא מסוגלת לעמוד בעוצמה הזו. הצלפה נוספת. חזקה יותר. ועוד
אחת. כל אחת חזקה מקודמתה. היא לא נכנסת לספייס שלה. היא מוכנה
להיכנס לספייס רק עם אדם אחד! היא לא תיכנע!
היא נכנעת.
ההצלפות, בעוצמתן המתגברת, עושות את שלהן. הוא הצליף בה שוב
ושוב, מושך בשיערה כך שתחזור לעמוד על ברכיה ולא מאפשר לה
להתכופף. עוד הצלפה, ועוד אחת. היא מרחפת. העוצמה ממשיכה
להתגבר. השוט נוחת על ישבנה שוב ושוב, מרעיד אותה, מטלטל
אותה...

החדר נעלם. היא רואה את אריק משחק עם הכלב שאימץ. רועה גרמני
גדול ויפה. היא יושבת על ספסל בפארק הלאומי. אריק זורק את
הצעצוע הצבעוני ומתרגש בכל פעם שהכלב רץ אחר הצעצוע ומביא אותו
חזרה אליו. היא מחייכת. פתאום, הם הולכים יד ביד בספארי. היא
עושה פרצופים לקופים ואריק מחבק אותה מאחור.
הם יושבים בבית הקפה. אריק מזמין עוגת שוקולד טובה ועורך איתה
קרב מזלגות. "חוק הג'ונגל - החזק אוכל יותר!"
הם במכונית, ברחוב בו היא גרה. אחרי שראו סרט. מאזינים למוזיקה
נעימה. דיסק שהכין במיוחד בשבילה. הוא מעביר אצבעות בשיערה,
היא מסתכלת עליו, ומפנה מבטה אל הים. הם יושבים בחוף אכזיב.
החוף ריק מאדם, מזג האוויר מעט קריר. אריק עוטף אותה בחיבוק
חם. המוזיקה מהדיסק האהוב עוד נשמעת, כאילו מנוגנת ממעמקי הים.
היא איתו, בבית החולים הדסה עין-כרם, לאחר שנפצע בהיתקלות. היא
מחזיקה את ידו, מאזינה למוזיקה הבוקעת ממערכת הכריזה. היא
מתעוררת.
היא בחדר שלה. לא זוכרת מתי הוא הסיר ממנה את הניילונים.
הוא יושב על המיטה, והיא מונחת עליו בתנוחת עובר, עירומה.
מזיעה. מתנשפת. הוא מחבק אותה בחום, נושק לצווארה.
פלג גופו העליון עירום, והמסכה כבר ירדה. גם הוא די מזיע.
המוזיקה ממשיכה להתנגן, ממערכת הסטריאו שלה.
היא נצמדת אליו, עוטפת את צווארו בידיה, ושואפת את ניחוחו
אליה. ניחוח הבושם שקנתה לו ליום הולדתו האחרון.